לעיתים שן ניתנת לשימור כאשר האבחון מדויק, הדלקת נשלטת, וניתן לייצב או לשחזר את התמיכה שנותרה. עקירה אינה חייבת להיות ברירת המחדל הראשונה כאשר עדיין אפשרי פרוטוקול הצלה מומחה ומסודר.
מתי שימור השן הוא אפשרות ריאלית
- ניתן לשקם את השן והיא אינה סדוקה אנכית
- אפשר לשלוט בדלקת או בזיהום
- ניתן לייצב או לשפר את התמיכה בעצם וברקמות הרכות
- המטופל או המטופלת יוכלו לתחזק את האזור לאחר הטיפול
- התוכנית השיקומית נשארת ריאלית מבחינה ביולוגית
פרוטוקול ההצלה המומחה
ב-PerioHome תכנון שימור שן מתקדם ברצף הבא:
- אבחון מלא, סקירת הדמיה ומיפוי סיכונים
- ייצוב לא-כירורגי ובקרת דלקת
- הצלה כירורגית לפי הצורך, כולל רגנרציה או פרוצדורות גישה
- תיאום שיקומי, אנדודונטי או תחזוקתי לשמירה על התוצאה
אילו טיפולים עשויים להיות חלק מהתוכנית
- רגנרציה פריודונטלית בפגמים תוך-גרמיים ובפגמי תמיכה מתאימים
- הארכת כותרת כאשר שיפור הגישה או תיקון הרוחב הביולוגי מאפשרים שיקום
- כירורגיה מוקוג’ינג’יבלית כאשר יציבות הרקמה משפיעה על הפרוגנוזה
- תיאום אנדודונטי-פריודונטלי כאשר יש משמעות גם למוך וגם לחניכיים
- תחזוקה ארוכת טווח כדי למנוע הישנות לאחר שלב ההצלה
מתי עקירה ותכנון שתל הם הבחירה הטובה יותר
יש שיניים שאינן מועמדות סבירות להצלה. דוגמאות כוללות שבר אנכי, מבנה שן שאינו בר-שיקום, ניידות בלתי נשלטת עם אובדן תמיכה חמור, או פרוגנוזה שיקומית אבודה גם לאחר טיפול מומחה. במצבים כאלה עקירה עם שימור רכס, פיתוח אתר שתל או תכנון שתל מדורג עשויים להיות המסלול האחראי יותר לטווח ארוך.
הצעד הבא
אם נאמר לכם שיש צורך בעקירת שן, חוות דעת מומחה יכולה להבהיר האם עדיין ניתן לשמור עליה, עד כמה האפשרות צפויה, ומהי המחויבות התחזוקתית לאחר מכן.