שימור שיניים ראוי רק כאשר התוצאה הביולוגית יציבה, התפקוד ריאלי, והתחזוקה אפשרית לאורך זמן. הגבול אינו הרצון הרגשי לשמור על השן, אלא השאלה האם לאחר טיפול מומחה השן עדיין יכולה לשרת את המטופל או המטופלת באופן צפוי.
אילו שאלות נשאלות לפני שמתחייבים להצלה
- האם ניתן לשקם את השן לאחר שמתחשבים בעששת, שבר או מגבלות גישה?
- האם אפשר להביא את הדלקת או הזיהום לבסיס יציב?
- האם נותרה תמיכה פריודונטלית שמצדיקה את המאמץ?
- האם יהיה ניתן לנקות ולתחזק את האזור לאחר הטיפול?
- האם התוכנית השיקומית נשארת ריאלית לאחר שלב ההצלה?
סימנים לכך שהצלה עדיין עשויה להיות סבירה
- פגמים המתאימים אנטומית לטיפול רגנרטיבי
- בעיות ברקמה שניתן לתקן באמצעות הארכת כותרת או כירורגיה מוקוג’ינג’יבלית
- בעיות משולבות פריודונטליות ושיקומיות שנעשות ניתנות לניהול לאחר תכנון נכון
- מוטיבציה טובה ויכולת תחזוקה גבוהה מצד המטופל או המטופלת
דגלים אדומים שמטים את התוכנית לעקירה
- שבר שורש אנכי
- מבנה שן שאינו בר-שיקום
- ניידות או אובדן תמיכה שאינם ניתנים לשחזור צפוי
- כישלון חוזר למרות טיפול מתאים קודם
- דרישות שיקומיות שלא יהיו ריאליות גם אחרי כירורגיה מומחית
איך PerioHome מסבירה את ההחלטה
המטרה היא להסביר לא רק אם ניתן לשמור על השן, אלא גם מה דורש מסלול ההצלה, עד כמה התוצאה צפויה להיות יציבה, ומתי מסלול של עקירה מדורגת ופיתוח אתר שתל הוא האפשרות האחראית יותר.